לקיים שיחה לא נעימה

כתבתי על כך שאחת המלכודות לעשיה היא שזה מאוחר מידי לעשות.
שם התייחסתי קצת יותר לדברים גדולים
ישנה מלכודת אשר דומה לה במקצת: המלכודת שזה לא ייצא טוב במובן היומיומי.

אני אתן דוגמא: נניח שהיה טלפון שהיינו צריכים לעשות כמו לשאול מישהי מה שלומה. לא "עשינו" את הטלפון הזה, ועכשיו אנחנו מרגישים לא נעים לעשות אותו כי כבר פישלנו, כי יכעסו עלינו, כי נצטרך להתנצל.
זוהי מלכודת ידועה, שמה שקורה איתה, שאנחנו לא מתקשרים גם עכשיו והזמן שחולף ועובר מקשה יותר ויותר על ההתקשרות דבר שיכול לגרום לנו נזק רגשי/חברתי/עיסקי וכד'.


כשאנחנו נפגשים עם מצב כזה, מה שאני מציע זה קודם כל לקחת בחשבון שהשיחה עשויה להיות לא נעימה, אבל כדאי שהיא תתקיים. יש סיכוי סביר שהשיחה באמת תהיה לא נעימה. מצד שני העובדה שתהיה שיחה היא עובדה חשובה.
אם לוקחים בחשבון שהשיחה תהיה לא נעימה, ויהיה קשה לעשות אותה נעימה אז זה כבר מקל. בשלב הבא אני מציע לערוך את השיחה, להתנצל אם צריך ופשוט לערוך אותה.

אולי יכעסו עלינו, אולי יהיה לא נעים, אבל לפחות השיחה תתקיים, זה הרבה.

ובאופן כללי יותר, אם מדובר בעבודה שלא הגשנו בזמן, במפגש שלא הגענו אליו וכד', שווה לטפל בזה. אפילו מאוחר, אבל שווה לטפל בזה
אם ניקח בחשבון שלא משנה מה, זה פשוט לא ייצא טוב, אז זה יקל עלינו לטפל בזה: להתנצל, ולהמשיך הלאה.

לעשות את הדבר הקשה (המטריד)

לפעמים יש לנו משהו מאוד חשוב לעשות, אבל קשה לנו לעשות אותו או שלא בא לנו לעשות אותו. 
הכוונה לשיחת טלפון שצריך לעשות, לסידור חשבונות שצריך לסדר וכד'.כלומר הכווה למשהו לא עצום, אבל משהו שמאוד קשה לנו לעשות אותו. 

העניין הוא שאם לא עושים את הדבר הזה אז הוא מלווה אותנו במשך כל היום ולוקח מאיתנו אנרגיות משאבי קשב: כל היום אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לעשות אותו, מתבאסים לעשות אותו, לא עושים דברים משמעותיים אחרים כי כאילו "צריך לעשות אותו" והוא הכי חשוב.
לעתים עוברים ימים ושבועות עם הדבר הזה שצריך לעשות. 

אם זה לא משהו מאוד קשה כדאי לשקול לעשות אותו בבוקר, או קרוב לבוקר.  אצל חלק מהאנשים יש בבוקר סוג מסויים של אנרגיות, אנרגיות של עשיה. את האנרגיות האלה אפשר לתעל לשיחת טלפון הזאת, לסידור החשבון המסויים. 

כתבתי בבוקר אבל הכוונה לכל זמן אחר שיש אנרגיות: יש אנשים שהזמן המלא אנרגיות שלהם הוא בצהרים או בערב. לאלה אני מציע לעשות את הדברים בצהרים או בערב. בזמן שלהם. 

לעתים זה נראה ביזבוז זמן להקדיש לדבר (שנראה ) שולי את זמן האנרגיות הכי טובות שלנו. אבל מצד שני מכיוון שזהו דבר שיכול ללוות אותנו ביום יום כל כך הרבה אז כדאי לעשותו. 

בנוסף, כדאי לזכור שאם אנחנו מצליחים לעשות משהו מהסוג הזה, אז זה לא רק שהמשא הכבד של מה לעשות יורד מאיתנו הרי שיותר מזה: יש לנו חווית הצלחה לעשות דברים שזה גם הרבה מאוד. 


לסיכום, כדאי לעשות את הדבר שמטריד אותנו, שקשה לנו בהקדם האפשרי ובזמן שיש לנו אנרגיות. בנוסף לעובדה שאנחנו מורידים מעצמנו משהו הרי שלחווית ההצלחה שעשינו משהו חשוב יכולה כולה ללוות אותנו בהמשך היום ולעזור לנו לעשות דברים נוספים.



לסיכום, כדאי למ

מלכודת לדחיינים: זה מאוחר מידי לעשות

מלכודת משמעותית לעשית דברים קשורה למשפחת המחשבות:
  •  זה מאוחר מידי
  • פיספסתי את הרכבת
  • הייתי צריך לעשות את זה מזמן
  • ...
המחשבות הללו יכולות לשתק באופן כזה שגם אם מתחילים לעשות, יש כזה דיכוי ודה-מורליזציה שגורם להפסקת העשיה. 

כמובן שכמעט תמיד המחשבות הללו מוטעות:
  • גם אם אנחנו חושבים שזה מאוחר מידי, אז מה רע להתחיל עכשיו?
  • גם אם זה ייקח מלא זמן ולא נספיק למועד, אולי אם נעשה יקבע מועד אחר
  • וכד'
את המחשבות הללו אפשר לשמוע מבפנים (מחשבות פנימיות) ואפשר לשמוע מבחוץ (מהסובבים אותנו). 

אני מציע להפחית את האמונה במחשבות הללו. 

גם אם זה נראה מאוחד מידי, הרי שכמעט אף פעם לא מאוחר מידי להתחיל לעשות דברים שאוהבים, להתחיל לעשות דברים שרוצים לעשות ואפילו לעשות דברים שחשוב לעשות.



מלכודת המאה אחוז

אחת המלכודת האופייניות לדחיינים היא הרצון לעשות דברים באופן מושלם, באופן יוצא מן הכלל, באופן הכי טוב שאפשר. 
הדבר עלול לגרום לשיתוק טוטאלי וכללי. 

למשל: אם אני רוצה לכתוב את המאמר שיש לי בראש, ואני רוצה שהוא יהיה הכי טוב והכי נפלא הרי שיש סיכוי סביר שאני אצא מופסד:
  • אם אכתוב אותו אז קרוב לוודאי שהוא לא ייצא מושלם כמו שחשבתי - ואז "אפסיד" (וגם ארוויח כי הוא יתפרסם).
  • אם לא אכתוב אותו אז גם אפסיד (וגם ארוויח כי אוכל לחשוב על לכתוב אותו).
כאשר מוותרים על המאה אחוז, ועושים את הדברים באופן חלקי, יש לדברים סיכוי דיי טוב להעשות. לעתים הם יצאו כמעט מושלמים, ולעתים לא.. אבל הם יצאו. שזה שווה הרבה מאוד. 

במקרה של המאמר, יתכן שהמאמר יצא גרוע, אבל הוא יתפרסם. בהמשך אוכל לשפר אותו (או שלא), אבל בכל זאת הוא יצא ויפנה מקום לדברים אחרים. 


לעשות דברים "על הדרך"


לפעמים כדאי לעשות דברים "על הדרך", למרות שהם לא הדברים החשובים או הדחופים לעשות. 

כאשר יש מצב שבוא בא לנו לעשות משהו, משהו שהוא לאו דווקא דחוף או חשוב, אבל משהו שקשור לאיזו שהיא מטלה עתידית בהחלט כדאי לעשות אותו. 

כדאי לעשות אותו למרות שהוא לא חשוב, לא דחוף, לא נחשב. כאשר יגיע זמנו והוא יהיה חשוב אז הוא יהיה מוכן, או לפחות מוכן חלקית או לפחות לא נתחיל לעשותו מההתחלה. 

אני אתן דוגמא. נניח שרשום לי ברשימת הדברים לעשות לעדכן מספר ימי הולדת ביומן שלי. זה לא משהו חשוב, זה רק לשנה הבאה, אבל זה רשום ברשימת הדברים לעשות כבר שבועים. כמו כן נניח שאני מול המחשב ועושה דברים חשובים אחרים, פתאום אני נפגש עם רשימת ימי ההולדת. באחת ההפסקות שלי. אני בהחלט יכול לעשות הפסקה קלה מהדברים שאני עושה ויכול לעדכן את רשימת ימי ההולדת שלי ביומן של גוגל (שם אני מעדכן את האירועים החשובים שאני רוצה לזכור)

לכאורה זה נראה בזבוז זמן, אבל זה לא. זה בהחלט משהו שטוב לעשותו לעתיד. בנוסף, הרבה פעמים מתברר שלעשות משהו אחר זה סוג של הפסקה מרעננת מהדבר המרכזי שאנחנו עושים. 

לסיכום: אם בא לעשות דברים פחות חשובים מידי פעם , כדאי לעשותם גם כי אולי הם קצת חשובים וגם כי הם יכולים לרענן אותנו.




לעשות דברים שאוהבים

אחד מדפוסי החשיבה המוטעים של הדחיינים הוא "הכל או לא כלום".
לפעמים אנחנו דוחים דברים בגלל כל מיני סיבות וכחלק מסדר עדיפויות מוטעה (או הענשה עצמית או משהו אחר) אנחנו לא מאפשרים לנו לעשות דברים אחרים, שנראים פחות חשובים.
לפעמים הדברים שנראים פחות חשובים הם הדברים החשובים באמת.

אני מתכוון לדברים שאוהבים לעשות. חשוב לעשות את הדברים שגורמים לנו הנאה, אנחנו לא צריכים לשלם בשביל לעשות את הדברים שאנחנו אוהבים לעשות, אנחנו לא צריכים לחכות עד שנגמור את הדברים שאנחנו חייבים ורק אז לעשות את הדברים שאנחנו צריכים לעשות.
אנחנו יכולים מידי יום, לפחות כמה דקות, לעשות את הדברים שאנחנו אוהבים לעשות.

הרעיון הוא שגם אם לא עושים את הדברים שצריכים, חשוב לעשות את הדברים שאוהבים. את הדברים שגורמים לנו הנאה, למרות שהם נראים לא חשובים.

  • לפעמים אם עושים את מה שאנחנו אוהבים לעשות, אנחנו מתמלאים בכוחות לעשות את הדברים האחרים
  • לפעמים עשיית הדברים שאנחנו אוהבים לעשות יכול להוות גשר לדברים שאנחנו לא אוהבים לעשות
בהתאם לשיטת הצעדים הקטנים, הרעיון הוא להקצות זמן פעם ביום, או פעם ביומים ולעשות את מה שאנחנו אוהבים לעשות. זה יכול לתרום לחיים שלנו הרבה מאוד, ויכול לעזור לנו לשחרר את דפוסי הדחיינות שלנו.



לעשות עכשיו: להתחיל לעשות מעט

לפעמים אין לנו חשק / כוח/ אנרגיות להתחיל לעשות דברים.
אני מאמין מאוד בשיטת הצעדים הקטנים. לפי גישה זאת הדרך הטובה לעשות דברים היא היא פשוט להתחיל לעשות אותם,בצעדים קטנים.
הרעיון הוא לא לעשות הכל, לא לעשות את הרוב, אבל כן להתחיל משהו לעשות. כן לעשות משהו קטן. משהו שולי, אבל משהו.

ההתחלה יכולה מאוד לעזור.
ומה בקשר לאחר כך?
אחר כך זה אחר כך.

דחיינות

פה אני מקווה לכתוב בלוג על הדרך המתאימה להתמודד עם דחיית דברים.
בין אם מדובר בהפרעת קשב, ADD, ADHD, או כל נטיה אחרת.