איך להשתמש בהכרת תודה כדי להתגבר על דחיינות

 דחיינות היא תופעה נפוצה מאוד, שיכולה להוביל למגוון בעיות בחיים האישיים והמקצועיים. למרבה המזל, ישנן מספר דרכים להתגבר על דחיינות, כולל שימוש בהכרת תודה.

הכרת תודה היא היכולת להעריך את הדברים הטובים בחיים שלנו, גם אם הם קטנים. כאשר אנו מוקירים את הדברים הטובים בחיים שלנו, זה עוזר לנו להתמקד בהווה ולראות את הטוב בכל דבר. זה יכול לעזור לנו להפחית את הלחץ ולשפר את המוטיבציה שלנו

הנה כמה דוגמאות איך הכרת תודה יכולה לעזור להתגבר על דחיינות:

  • אם אתם מתקשים להתחיל לעבוד על עבודה, תחשבו על ההכרת תודה שאתם מרגישים על האפשרות ללמוד ולצמוח.
  • אם אתם מתקשים להתמיד במטרה, תחשבו על ההכרת תודה שאתם מרגישים על ההזדמנות להגשים את החלומות שלכם.
  • אם אתם מתקשים להתמודד עם אתגרים, תחשבו על ההכרת תודה שאתם מרגישים על האפשרות לצמוח ולחזק את עצמכם.

כאשר אנחנו מתמקדים בהכרת תודה, אנחנו משנים את הפוקוס שלך מהשלילי לחיובי. זה עוזר לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו, עם המצב שבו אנחנו נמצאים, ועם העתיד.


יש סיפוק גדול בלעשות דברים שהיו רשומים אינספור פעמים בלעשות, ועכשיו עשיתי אותם

יש משהו כל כך מספק לעשות דבר שרשום ברשימה שלך כבר חודשים, ואתה לא עושה אותו.
והנה עשיתי אותו, למעשה שלושה דברים

1. טלפון אחד שישב עלי13  חודשים או אולי אפילו יותר
2. טלפון אחד שישב עלי מתחילת ראש השנה
3. ועכשיו מייל אחד   שאני עובד עליו כמעט שעה, אבל הוא מחזיר את הכוחות


תקופת החגים - זמן לנקות את השולחן

יש הרבה טלפונים שדוחים אותם, שלא עושים אותם.
לפני החגים, בחגים, ומייד סמוך לחגים, זהו זמן מסויים לעשות את הטלפונים שלא עשיתם ומחכים זמן רב, את סיום הדברים, ניקוי הבית, הוצאת דברים מהבית וכד'.

כלומר כל הדברים שתקועים הרבה זמן, יכולים לחכות לחגים.
לחגים יש כוח של שינוי, של דבים לעשות, אז נסו לסגור פערים במיוחד אלה שיושבים עליכם חזק, עד  סיום החגים (סיום סוכות)
זה משמעותי ביותר.

הצבת מטרות

החגים הם זמן ממש טוב להצבת מטרות

אם עד אחרי יום כיפור לא הצלחתם להציב מטרות, אז זה הזמן לעשות זאת. אני מעריך את חגי תשרי עד אחרי סוכות. זה הזמן, הדד ליין להצבת מטרות.
אל תחכו ליותר מזה. זה חבל

כאשר רשימת הדברים הדחויים היא ארוכה כאורך הגלות - גישת השתי דקות - תיאור מקרה

הגיע אלי לעבודה אישית מישהו עם מקרה מאוד חמור של דחיינות. מרוב הדברים שהיו לו לעשות, הוא היה משותק מלעשות דברים. כתוצאה מכך, הוא חיי בפינה מצומצמת בתוך עצמו

  • כמעט ולא פעל
  • השולחן שלו היה עמוס
  • הרשימות שלו היו אינסופיות
  • היה לו אפילו קשה ליזום עלצמו עבודות בשביל להרוויח כסף (היה סוג של עצמאי).
בחיוך, הוא התייחס לעצמו כמקרה אבוד.

במהלך שלושת המפגשים הראשונים (שהיו בסקייפ), ביקשתי ממנו להעביר לי את כל הרשימות שאפשר (חלקם היו בוורד, גוגל דוקס אחרים בכל מיני תוכנות "משוכללות" של ארגון: וונדרליסט, קיפ ועוד

במהלך שלושת המפגשים הראשונים,  ביקשתי ממנו להתחיל ולקרוא את הרשימה ולראות מה לוקח פחות משתי דקות לעשות. בכל פעם כשהגענו למשהו כזה, ביקשתי  ממנו לעשות את זה כעת
הוא עשה זאת גם מעט לבד בין המפגשים, ובעיקר בכל שלושת המפגשים עשינו זאת ביחד. 

זה היה מקסים... הרשימה החלה להתקצר, ולקבל היגיון, ההצלחות גדלו, תחושת הסיפוק עלתה, ואז יכולנו להתחיל ולגעת בדברים הגדולים יותר 

אני משתמש ה"רדיקלית" הזאת, (והפשוטה) גם בשביל להוריד דברים מהרשימות, בכדי לקצר אותם, לקבל הרגשת הצלחה, ... וזאת בדרך למיגור הדחיינות.