לעתים קרובות אין טעות גדולה מזאת. הם עושים הרבה. המוח שלהם מלא בהתארגנויות, רעיונות, רצונות וכד'. הם מוציאים הרבה אנרגיות.
מה שלעתים חסר להם זה אסטרטגיות ותמיכה טובה מהסביבה.
חלק מהמטרה של בלוג זה היא ללמד אסטרטגיות להתארגנות עבור אלה שנוטים להפרעת קשב ולדחיינות.
כמובן שזה לא קל לארגן תמיכה מהסביבה (אכתוב על כך בפוסט אחר).
מה שחשוב הוא שהדחיינים,לא יראו את עצמם כעצלנים. זאת לא האמת.
ופעם נוספת: דחיינים הם לא עצלנים.
כן, יתכן שיש להם בעיה
כן, יתכן שיש להם קושי באסטרטגיות.
כן,...
אבל דחיינים הם לא עצלנים.
אני כותב את הפוסט הזה במיוחד עבור הדחיינים, בעלי הפרעת הקשב.
לעתים קרובות הדחיינים "מאמצים את העיניים של הסביבה שלהם" ומתחילים לראות את עצמם כפי שהסביבה שלהם רואה אותם.
הדבר יכול לגרום לייאוש, הרגשת כישלון, דימוי עצמי נמוך וכד'.
כדאי לשנות את הגישה. לראות את האנרגיות, את הרצון ולאט לאט , בעזרת שיטת הצעדים הקטנים, למצוא את האסטרטגיות המתאימות ביותר למימושם העצמי.
