כפי שכתבתי בפוסטים הקודמים, בין חלק מהסיבות לדחיינות אפשר למנות את
- עומס הדברים לעשות
- מלכודת המאה אחוז.
כמובן שלעתים קרובות הסיבות הללו חוברות יחד ומקשות על העשייה.
למשל:
- יש לי הרבה טלפונים שעלי לעשות/ להתקשר= עומס מטלות
- אני רוצה שכל שיחת טלפון תקבל את מלוא תשומת הלב, תהיה טובה וכד'. = מלכודת המאה אחוז
שיש עומס כזה גדול עם רצון לעשות הכל קרוב ל 100% הדבר יכול לשתק את אנשי ה ADD ואנשים הנוטים לדחיינות.
חשוב להבין שבמקרה כזה כדאי לעשות רק את ה-20 אחוז. עשרים אחוז זה ממש מעט, אבל זה הרבה יותר טוב מכלום.
20% יכולים לגרום לכך גם שהדברים יעשו, וגם שהאחוזים יגדלו.
אני אתייחס לדוגמת הטלפונים שעלינו לעשות:
- במקום לערוך את כל שיחות יש לערוך שיחה אחת - נכון זה מעט, אבל זה בכל זאת לעשות משהו
- במקום להתקשר להגיד שאני לא אוכל להגיע לפגישה לשלוח SMS או להשאיר הודעה - נכון, עדיף שאני אתנצל בצורה הוגנת, אבל לא תמיד יש לי כוחות לכך. עדיף להשאיר הודעה מאשר לא להגיד לאדם בכלל שאני לא אגיע לפגישה איתו
- לדבר בטלפון שיחה קצרה ולא שיחה ארוכה כמו שהשיחה הזאת דורשת.
נכון, כל הפעולות הללו רחוקות מלהיות 100% אבל עצם עשייתם מציבה את העושים במקום טוב יותר מאשר היה אלמלא היו עושים אותם.
